לאלו מכם שחולים לשמוע על הרטריבר המטורף הזה כמו גם על הכדור שלו, הקושי שלנו כמעט נגמר. אייס (לא בתמונה) רחוקה מלהטפל באובססיה שלו, אולם לפחות אנו מבצעים התפתחות בכיוון הנכון.
לקחתי את אייס לפארק הכלבים ביום שישי. הלכתי מוקדם, בתקווה שלא יהיו שם שום סוג של כלבים אחרים. במקום זאת, היו שלושה כלבים כמו גם אחד המעבדות אפילו שיחק להביא. דאגתי שאייס הולך לקחת את הכדור כמו גם להביא את זה לבחור שעושה את הזריקה, עם זאת הוא לא עשה זאת. עד כה לא הייתי צריך להסביר לאף אחד, “אממ, בבקשה אל תזרוק את הכדור הזה לכלב שלי. אני מנסה ללמד אותו שיש חיים מעבר לכדורי טניס. ”
זה מסייע כאשר כלבים אחרים ידידותיים מדי, מכיוון שהסוג הזה של כלב די נהדר בכדי לגרום לאס לשחק. היה שם תמהיל למראה רועים שהמשיך לרוץ לאייס כמו שהוא קיבל את אייס לעמוד בו מעט סביבו. אני רוצה שאייס היה משחק יותר, עם זאת, החדשות הגדולות הן שהוא לא נצרך עם כדור כל הזמן (רק כרבע שעה).
האינדיקציה הטובה ביותר להתפתחות עד כה בפארק הכלבים הוא אייס ריח או יראה כדור, לאט לאט יש לו את זה כמו גם תראה אותי במקום לבחור אותו. זה כאילו שהוא חושב, “האם אני יכול לגעת בזה?” במהלך החודש האחרון תמיד אמרתי לו “לעזוב את זה” כשהוא מגלה כדור בפארק הכלבים. הייתי רוצה להיות מסוגל לשחק איתו שם בסופו של דבר, אולם בשלב זה אני רוצה שהוא ישתמש לשחק בלי כדור טניס.
אחרי הקושי הזה אני מאמין לקנות לו מצב חדש של שלושה כדורי טניס. מגיע לו, כמו גם זה יאלץ אותי להמשיך לעבוד איתו בנושא זה.