[מסגרת src = “http://www.thatmutt.com/web/wp-content/uploads/2015/06/my- כלב- ace.jpg “target =” _ עצמי “רוחב =” 625 ″ גובה = ”352 ″ alt =” Ace Ace שלי “align =” center “prettyphoto =” false “] אני יכול להיות אדם לא ממושמע במקצת. אני מתגלגל מהמיטה מאוחר יותר ממה שהייתי רוצה. אני בודק את פייסבוק לעתים קרובות מדי. אני הולך לרוץ למחצה ולא כתוב את הפוסט בבלוג הזה אתמול.
הליכה עם הכלב שלי היא אזור אחד בו אני תמיד מסור.
זו מדיטציה של הבוקר שלי, 20 עד 30 דקות ביום בו לכלב שלי יש את מלוא תשומת ליבי. לפני שאסיח את דעתך.
אני מתעורר, שופך סקופ של אוכל בקערה של צופי החתולים שלי, מצמיד את הרצועה ואנחנו בחוץ. באופן אידיאלי בסביבות השעה 5:45 בערך. זה קל בימינו. בחורף, עדיין חשוך.
אנו רואים את אותם אנשים כל בוקר.
הבחור עם ספל הקפה והמשאית. אותם 3 בתחנת האוטובוס. האישה המבוגרת ומזוודה. הצעירה והפודל הסטנדרטי שלה. הבחור עם הרפיון.
אנחנו מגיעים לפארק ברוב הבקרים. אייס מרחרח את הדשא, משתין על דברים.
אנחנו משחקים כמו שהיינו פעם בפארק אלמווד של מערב פארגו, בבקרים ההם כל כך קר היינו צריכים לרוץ ולשחק רק כדי להישאר (כמעט) חמים.
כשקיבלתי את הכלב הצעיר שלי לפני 8 שנים הייתי לוקח אותו בריצה עם חבילה על הגב.
אני אסיר תודה שטיול זה בסדר גמור עכשיו.
זה שלווה, העיירה פשוט מתעוררת.
כפות על המדרכה, רצועה ביד.
חבר לצידי.
איך טקס ההליכה שלך?
הירשם לקבלת טיפים לאימונים ועוד בניוזלטר השבועי שלי: